נדחה ערעור על גז"ד שניתן למערערים בעבירה של יציאה מן האזור ללא היתר

ביום 18.7.07 דחיתי את ערעורי ההגנה נגד חומרת העונש שהוטל על המערערים. עתה אנמק את פסק דיני. מאחר שהטיעונים בערעורים נגעו לטענה עקרונית אחת, ניתן פסק הדין במאוחד וכך גם ייעשה באשר לנימוקים. 

המערערים הורשעו עפ"י הודאתם בעבירה של יציאה מן האזור ללא היתר, כל אחד בנסיבותיו הוא, והם נשפטו ע"י בימ"ש קמא למאסר בפועל (המערער מס' 1- 30 ימים, המערער מס' 2- 60 ימים), קנס ומאסר מותנה (המערער מס' 1- 5 חודשי מאסר למשך שנתיים, המערער מס' 2- 3 חודשי מאסר למשך 3 שנים).

בערעורים שבפניי תקף בא כוחם של המערערים רכיב אחד של גזרי הדין האמורים והוא רכיב המאסר המותנה. הסנגור לא חסך מאמצים לנסות ולשכנעני לבטל כליל רכיב זה של הענישה, מאחר שעפ"י טענתו יש בו למנוע מן המערערים לקבל היתרי יציאה מן האזור בעתיד. לאור מצבם הכלכלי הקשה של המערערים, נסיבותיהם האישיות כל אחד כפי שנטען, והעונשים האחרים שהוטלו כאמור, סבר היה הסנגור כי מן הראוי להקל עם המערערים כאמור.

מנגד, טענה התביעה הצבאית כי למאסר המותנה מטרה הרתעתית, אשר יש לה חשיבות רבה במיוחד בעבירות כגון זו בה הורשעו המערערים, שכן הפיתוי לשוב ולחטוא גדול, כפי שאכן ארע בעניינו של המערער מס' 2 שזו הרשעתו השנייה בתחום. עוד ציינה התביעה הצבאית, כי אין כל ביטחון שגם אם יבוטל רכיב המאסר המותנה כליל, יינתן למערערים היתר יציאה מן האזור מאחר שקיימות מגבלות ביטחוניות אחרות.

כאמור, דחיתי את הערעורים.

אין חולק באשר לנסיבות הקשות המביאות רבים מתושבי האזור לנסות את מזלם ולצאת את שטחי האזור ללא היתר, על מנת להשיג פרנסה בתחומי מדינת ישראל.

יחד עם זאת, כבית משפט אמונים אנו בראש ובראשונה על אכיפת חוק, ומשמעשיהם של המערערים הוגדרו ע"י המחוקק כעבירה, לא יעלה על הדעת שניתן את ידינו לרמיסת הוראה חוקית זו.

ההיפך הוא הנכון, על ביהמ"ש לשים לנגד עיניו לא רק את הנסיבות האישיות של העבריין, אלא גם את האינטרס הציבורי הרחב.

על כן, עיקר מלאכת הענישה בתחום גזירת הדין הינו ליצור איזון ראוי בין כלל השיקולים והאינטרסים המתנקזים להליך הפלילי.

מטרות הענישה ידועות. אין גם צורך להכביר מילים אודות החשיבות הרבה שנועדה להרתעה האישית והכללית. שיקול זה תופס מקום של בכורה, במיוחד במצבים בהם הופכת עבריינות מסוג מסוים לתופעה רחבה. הדברים אמורים במיוחד כאשר לנאשם אינטרס גדול לחזור לסורו. 

על רקע האמור, ברי כי ראוי ונכון לא להסתפק בסנקציה של מאסר בפועל ואף בקנס בתיקים שעניינם עבירה של יציאה מן האזור ללא היתר, אשר הפכו למכת מדינה. עלינו לזכור כי רמת הענישה שנקבעה בתיקים אלה מגלמת בתוכה מידה רבה של התחשבות בנסיבות העבריין. על כן, גם אם אין למצוא פגם בעונשי המאסר לריצוי בפועל הקצרים המוטלים דרך כלל על נאשמים בעבירה זו, אין גם ספק כי מן הראוי שיתלווה למאסר בפועל מדוד זה רכיב של מאסר מותנה, אשר בו מגולמת עיקר ההרתעה.

הינה כי כן, בתמהיל הענישה הראוי בעבירה זו אסור כי ייפקד מקומו של המאסר המותנה.

הסגותיו של הסנגור נגד רכיב זה התבססו בעיקרן על טענה שלא הוכחה עובדתית, לפיה יש במאסר המותנה כדי למנוע קבלת היתר יציאה בעתיד. גם אם הדברים נכונים, וכך הנחתי לצורך הערעורים, הרי שהם נוגעים לתחום הנמצא הרחק מגבולות ההליך הפלילי המתנהל בפניי. המדובר בשיקול החורג ממטרות ההליך הפלילי, אשר אין בידינו הכלים והסמכות לבחון אותו.

יחד עם זאת, משעניין לכאורה במדיניות, פתוחה הדרך בפני הסנגוריה לתקוף אותה בדרכים המתאימות לעניין זה.

לאור האמור, ומששוכנעתי כי בימ"ש קמא שקל ואיזן נכונה את כלל הנסיבות לקולא ולחומרה בעניינם של המערערים, החלטתי לדחות את הערעורים כאמור.

ניתנו היום, 6 באוגוסט 2007, כ"ב באב התשס"ז, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר את נימוקי פסק הדין לידי הצדדים.

משנה לנשיא